תסמיני דיכאון, חוסר תקווה, תחושת כישלון ואפילו מחשבות אובדניות, זה מה שמרגישים 70 אחוזים מתלמידי התיכון ו-60 אחוזים מתלמידי בתי הספר (מתוך מחקר של השירות הפסיכולוגי לשכת המדען הראשי במשרד החינוך ואוניברסיטת חיפה).
אז מה אנחנו ההורים יכולים לעשות?
שלחו את הילדים לפעילות ספורטיבית קבועה. פעילות ספורטיבית מייצרת חומרים המופרשים במוח (אנדורפין וסרוטונין) העוזרים לתחושה חיובית.
יצרו עבורם שיגרה: גם אם הילדים בבידוד, הקפידו על השכמה בשעה קבועה, החלפת בגדים לאחר השינה וסדר יום מסודר. אל תתנו להם לשכב במיטה כל היום.
יצרו עבורם ודאות ושליטה בתוך אי הודאות: חפשו יותר ויותר מקומות בהם השליטה היא שלנו, ושם מקדו את תשומת הלב. הצלחות קטנות במשימות קטנות, יתחברו לתחושה הולכת וגדולה של הצלחה וטוב.
משוב חיובי גם על דברים שנראים מובן מאליו: ״אני יודע שזו תקופה לא פשוטה, ואני גאה על הדרך בה אתה מתמיד, זה לא נעלם מעיניי ואני גאה בך על זה״. מילים של טוב והוקרה.
מהילדים נלקח הדבר שהמוח האנושי אוהב יותר מכל דבר אחר, וזו תחושת ודאות שמעניקה לו ביטחון, כאשר הכותרות מדברות על קריסה וכאשר בכל יום יש חוסר ודאות לגבי המחר (בידוד/זום/בית ספר רגיל/הידבקות), הילדים חווים חוסר ודאות שתורם מאוד לתחושת הפחד, החרדה והדיכאון.
בעזרת מספר צעדים פשוטים, אנחנו יכולים להקל ולעזור.
*הכתוב אינו יעוץ רפואי, פםיכולוגי או פסיכיאטרי.
コメント