סדרת הכתבות של דניאל זילברשטיין בערוץ הספורט על הצד הנפשי של ספורטאים מנפצת מיתוס עתיק בספורט העולמי ובחיים בכלל: את השקר ההוא שאומר: ״אם תצליח תהיה מאושר״. זה מה שסיפרו לנו בעבר, זה מה שמכרו לנו בחיים: אם תהיה טוב בלימודים, אם תהיה ספורטאי מצטיין, אם תגיעי לנבחרת, אם תזכה במדליה, אם תהיי מספר 1 בארץ, אם תגיע למקום הראשון בעולם…
אבל מתברר שהצלחה הישגית או חומרית לא מביאה לאושר. איך אני יודע?
צריך רק להקשיב לאלה שהגיעו להישגים ותארים, שהיו בפסגות, אבל הם לא מאושרים:
השחיין הטוב בהיסטוריה מייקל פלפס סיפר על הדיכאון אחרי המדליות הרבו בהן זכה, הטניסאית היפנית נאומי אוסקה לא זכתה באושר למרות המקום הראשון בעולם, המתעמלת סימון ביילס לא חיה בשמחה למרות שהיא הגשימה את החלומות ההישגיים שלה, והכדורגלן הספרדי אנדרס אינייסטה התוודה על הדיכאון אחרי שנת השיא בחייו בה הבקיע את שער הניצחון בגמר המונדיאל.
האמת שקצת קשה לעכל ולהבין את זה שכל מה שלימדו אותנו כבר לא עובד.
אני עצמי חוויתי אנשים שהתרגזו עלי, כאשר הצגתי בפניהם את העובדות הללו. הרי כאשר אנחנו מביטים רק בעובדות, מנתקים אותן מהעבר אותו למדנו, זה עשוי לתסכל, אם כל מה שסיפרו לנו מאז שאנחנו ילדים לא נכון, אז מה כן נכון? מה עושים עם זה?
אני חושב שהצעד הראשון, גם כבני אדם וגם כהורים, הוא להכיר במציאות הפשוטה והחד משמעית: הצלחה הישגית או חומרית לבדן לא מביאות אושר. כן, זו שמחה רגעית, במקרים מסוימים זו הקלה זמנית של סטרס, לחץ ותחושות קשות יותר.
הצלחה הישגית יכולה להיות חלק משמחה ואושר, אבל היא לא הדבר היחיד, היא יכולה להיות חלק מהשלם, אבל לא כולו.
מתחת להימלאיה יש אנשים חסרי בית, עושר וכסף, והם מלאים ומאושרים, איך הם עושים את זה? איך אפשר להיות שמח אם אין לך כסף או תואר מפוצץ?
עובדה שאפשר.
אבל אנחנו לא גרים בהימלאיה, אנחנו חיים בעולם המערבי, כזה שדורש השגים ותוצאות, והדרך בעולם כזה להגיע גם להישגים וגם לשקט הפנימי, הוא לנתק את הזהות שלנו כבני אדם מההישג. אם אנחנו מדברים על ילדים ונוער, אנחנו חייבים להעביר להם שאנחנו אוהבים אותם בלי קשר להישג שלהם בלימודים או בספורט. האהבה שלנו כהורים, אינה תלויה בהישג, זה יעניק להם שקט פנימי גדול מאוד.
אם ניצחתי במשחק זה לא עושה אותי אדם מדהים, ואם הילד שלכם החטיא, זה לא עושה אותו ילד רע. הספורט, הלימודים, ההישג, הם חלק מהם, אבל הם לא ״צובעים״ את כל האישיות שלהם.
כשנבין שההישג לא מביא לבדו אושר, לא נחפש את האושר רק בהישג. כשנבין שהחיים הם לא ״או ניצחת, או שאתה אפס כאדם״, נהיה בצעד הראשון לשקט נפשי, וגם…לעוד הישגים.
איך? הרבה יותר קל להגיע להישג כשאתה משוחרר, ואתה תהנה הרבה יותר מההישג כשהוא יגיע מתחושת סיפוק ולא מאיזו תחושה של הקלה.
זה נכון לגבינו כבוגרים, זה נכון גם לגבי הילדים שלנו.