הילד שלכם התכונן כל השבוע למשחק הזה, למבחן הזה.
הבת שלכם התאמנה שבועיים למשחק הזה, לקונצרט בו היא תנגן, להופעה הזו בו היא תעלה על הבמה.
״מד הלחץ״ שלהם עובד, אצל חלקם זה בא לידי ביטוי עם פרפרים בבטן, אחרים מריצים מחשבות, תסריטים, אצל חלק יש חיוך וציפייה.
ואז אתם מגיעים, עם כוס קפה ביד, מניחים יד על הכתף ואומרים: ״משחק חשוב היום הא? סומכים עלייך״.
לכם נדמה שאתם מעודדים את הילד, אבל אתם עושים את הפעולה ההפוכה, מלחיצים אותו וגורמים לו להיות דרוך ללא שום סיבה שעות לפני שהוא באמת צריך להיות דרוך.
איך אני יודע? בואו ניקח את זה לעולם שלנו.
דמיינו שאתם מתכוננים לשיחה חשובה עם הבוס, אמורים להציג לו את הרעיון החדש שלכם, או שאתם עצמאים שמתכוננים לפגישה עם לקוח גדול, או שבעוד שלוש שעות פרויקט גדול שלכם אמור להתחיל, רחו כל מצב בעבודה לפני אירוע חשוב ומכריע שהתכוננתם אליו, ואז מגיע מישהו, מניח יד על הכתף ואומר לכם: ״נו...יום חשוב היום הא, אני יודע שלא תפשל!״
תארו לעצמכם שיש לכם בבטן מד לחץ, כזה שמודד את מידת הסטרס שלכם, זה שאיתו אתם חיים ביום-יום ויודעים לווסת אותו לפני רגעים מכריעים, ואז מגיע מישהו ולמעשה מאיר עם פנס עצום את מה שאתם כבר יודעים, שזה יום חשוב. מה קורה למד הלחץ שלכם כשכל תשומת הלב מופנית לרגע המכריע?
בין אם אתם אנשים חזקים יותר או פחות, מד הלחץ שלכם עולה, הפה מתייבש קצת, האדרנלין קופץ, ומתחילות מחשבות, סרטים. הגוך שלנו דורך את עצמו ללא צורך שעות לפני האירוע עצמו.
משפט שנראה לנו טוב ומעודד כמו ״אז מה? היום ההופעה, מתרגשת?״ יכול פשוט לעשות את הפעולה ההופכה שזו שהתכוונתם אליה.
לנו לפעמים קל להתגבר, אבל לילדים זה קשה יותר. במקום שנביא אותם למצב מנטלי של ״אזור הביצוע האופטימלי״, אנחנו מביאים אותם למצב של דריכות יתר מיותרת.
מה כן להגיד להם?
תשבחו אותם על שעות ההכנה, תגידו להם מילים טובות על הדרך ותסיימו בעובדה שהם שוכחים: ״לא משנה מה תהיה התוצאה, אני אוהב אותך, ואני כל כך גאה בך על ההשקעה, הרצינות והדרך שלך. האמת? התוצאה פחות חשובה לי, אני פשוט מלא גאווה על כל הדרך שלך״.
המשפט הזה יעשה שלושה דברים:
אתם אומרים לילד בצורה פשוטה ולא משתמעת לשתי פנים שהאהבה שלכם לא תלויה בשום תוצאה.
הילד מבין שמה שחשוב לכם כהורים אלה ההשקעה, הדרך והמאמצים שלו.
הלחץ שלו ירד.
בהצלחה
