יום רע במגרש? קחו טיפ ממאמן מנטלי לספורטאים
מתאמן שלי, שחקן כדורסל, הגיע אליי אחרי משחק שהתחיל בצורה נוראית. ארבע החטאות מ-3 ברצף. "הרגשתי שזה לא היום שלי," הוא אמר לי, "וכל כדור שהגיע אליי, הרגשתי שאני הולך להחטיא ממילא. אז למה בכלל לזרוק?" זו בדיוק השאלה שכל ספורטאי שואל את עצמו ביום רע, בכל ענף.
מה הכדור יודע על הזריקה הקודמת שלך
שאלתי אותו שאלה פשוטה: "מה הכדור יודע על הזריקה הקודמת שלך?" הוא הסתכל עליי בהלם, אבל המשכתי. הכדור לא יודע כלום. הוא לא יודע שהחטאת קודם. אין לו זיכרון, אין לו דעה, אין לו קשר לשום דבר שקרה לפני שתי השניות הנוכחיות. אז פשוט תתרכז בטכניקה, ותבצע.
הסיפור שהמוח מספר לך ביום רע
כששחקן נכנס לרצף של החטאות, המוח שלו מתחיל לספר לו סיפור: "אני גרוע היום, זה לא היום שלי." וברגע שהמוח מספר את הסיפור הזה, הגוף מגיב בהתאם. הכל נהיה כבד ומהוסס, כי המוח כבר החליט שהוא ביום רע, והגוף פשוט מבצע את ההוראה. זה לא חולשה, זה מנגנון מוחי טבעי לגמרי. הבעיה היא שהסיפור הזה שקרי לגמרי מבחינה סטטיסטית, גם אם הוא מרגיש אמיתי ברגע שהוא נמצא בו.
ובינינו, גם אנחנו לא תמיד עוזרים
וגם הורים ומאמנים לא תמיד תורמים לזה, גם כשהכוונה טובה. משפטים כמו "מה יש לך היום? מה קורה איתך?" נשמעים כמו דאגה, אבל הם לא עוזרים לילד. הם רק מעצימים את חוסר הביטחון שלו.
האמת הסטטיסטית שאף אחד לא אומר לך
הנה האמת: כל זריקה, כל בעיטה, כל תחרות, כל משחק, הם אירוע סטטיסטי מבודד לגמרי. אין להם שום קשר למה שקרה קודם. ממה כן מושפעת הזריקה הבאה? מהטכניקה שלך, מהעמידה שלך, מהריכוז שלך ברגע הזה בדיוק.
זה לא קורה רק בכדורסל
זה בדיוק אותו מנגנון אצל שוער כדורגל שקיבל שני גולים ברבע השעה הראשונה, אצל שחקנית טניס שהחמיצה שני סטים, אצל שחקן כדורעף שההגשה שלו יוצאת שוב ושוב החוצה.
התפקיד שלכם ברגע הזה
כהורה או כמאמן, אתם לא צריכים לפתור לילד את הרצף הרע. מה שאתם כן יכולים לעשות זה לא להצטרף לסיפור השלילי שהוא מספר לעצמו, ולתת לו נקודת אחיזה קטנה שמזכירה לו שהוא עדיין מסוגל.
אז מה עושים
דיבור פנימי מדויק. לא "אני ביום רע" אלא "כל זריקה היא הזדמנות חדשה, בלי קשר למה שהיה."
מה אנחנו כהורים אומרים. אל תאמצו את הסיפור שלו. במקום "מה קורה איתך", תגידו: "ראיתי שהתאמצת, ולמרות שתי ההחטאות הראשונות המשכת לנסות. זה מה שחשוב לי."
ריכוז בטכניקה ודמיון מודרך. מדייקים את הפעולה הבאה בדיוק, ומדמיינים אותה קורית בצורה טובה, לפני שמבצעים אותה בפועל.
הביטחון שלו לא אמור להיות תלוי בכדור הקודם שנכנס או יצא. הוא חייב לנבוע מהידיעה הפשוטה שהיכולת שלו קיימת, בלי קשר לתוצאה של הניסיון האחרון.
אם אתם רוצים להבין למה דיבור פנימי שלילי משפיע כל כך חזק על ביצועים, ומה עושים איתו בפועל, יש על זה פוסט שלם:
וכדי להעמיק בכלים לריכוז וקבלת החלטות שמחזירים אתכם לרגע הנוכחי, כדאי לקרוא את:
שאלות נפוצות
איך עוזרים לספורטאי שאומר "יש לי יום רע היום"?
מזכירים לו שכל זריקה או ניסיון הם אירוע נפרד לגמרי, בלי קשר למה שקרה קודם. במקום לשאול מה קורה איתו, מציינים מאמץ קונקרטי שהוא כן עשה נכון.
למה שאלות כמו "מה יש לך היום" מזיקות לילד?
כי הן מאשרות את הסיפור השלילי שהמוח שלו כבר מספר לעצמו, ומוסיפות לו עוד עומס: עכשיו הוא גם צריך להסביר למה הוא לא בסדר, במקום פשוט להתרכז בניסיון הבא.
איך חוזרים לריכוז אחרי רצף של כישלונות במשחק?
מחזירים דיבור פנימי מדויק כמו "כל זריקה היא הזדמנות חדשה", ומתמקדים בטכניקה ובדמיון מודרך של הפעולה הבאה, במקום בניתוח של מה שכבר קרה.
אם גם הילד שלכם קורס נפשית אחרי כמה טעויות רצופות, כדאי לדבר על זה:
תגובות