שחקן חדש בקבוצה ואיום המעמד: התובנות של מאמן מנטלי לספורטאים
שחקן שעבר לקבוצה חדשה שלח לי הודעה אחרי המשחק הראשון שלו. "גיל, ניסיתי להראות מה אני שווה, ושיחקתי הכי גרוע בחיים שלי. שום דבר לא הלך לי. לא יודע מה קרה לי." שאלתי אותו שאלה פשוטה, מה בעצם ניסית להוכיח, ולמי.
מה ניסית להוכיח, ולמי
"לכולם", הוא כתב. "ולעצמי." זאת בדיוק הבעיה. בקבוצה הקודמת שלו הוא ידע בדיוק מי הוא. המעמד שלו היה ברור, התפקיד היה ברור. בקבוצה החדשה אף אחד לא מכיר אותו, והכל מתאפס בבת אחת.
איום המעמד, המושג שמסביר את מה שקרה לו
פסיכולוג הספורט הבריטי דן אברהמס קורא לזה Status Threat, איום על המעמד. ברגע שהמוח מרגיש שהמקום שלו בקבוצה לא מובטח, הוא נכנס למצב כוננות. שרירים נדרכים, תנועות נעשות מאומצות, וכל פעולה שבקבוצה הקודמת הייתה פשוטה הופכת פתאום למבחן.
זה לא שהשחקן שכח לשחק. הראש שלו פשוט היה עסוק בלהוכיח, ולא בלשחק. וזה ההבדל הכי גדול בין ביצוע חופשי לביצוע לחוץ.
איך בונים מעמד בלי לנסות להוכיח כלום
תזכרו, מעמד לא נבנה מפעולה אחת ענקית. הוא נבנה מהרבה מאוד פעולות קטנות, יום אחרי יום, בעקביות. שחקן שמנסה להרשים ברגע אחד גדול לרוב מפספס, כי הלחץ שהוא שם על עצמו הורס לו את הביצוע הטבעי.
הדרך שעבדתי עליה עם השחקן שכתב לי הייתה שינוי היעד של החודש הראשון. לא "להרשים". היעד הוא לשחרר את הצורך להרשים, ולהפנות את כל האנרגיה לביצוע המשימות הטקטיות והקבוצתיות הפשוטות במאה אחוז מחויבות. בנוסף, חשוב ללמוד את הדרישות הספציפיות של המאמן החדש, כי לכל מאמן יש שפה שונה, מה שהוא מעריך ומה שהוא מצפה לו אצל שחקן.
הקשר בין פעולות פשוטות ועקביות לביצוע טוב הוא בדיוק מה שכתבתי עליו גם בפעולות, החלטות ופוקוס, מה הכלים הנכונים לשיפור ביצועים.
ואם השחקן שלכם צריך לבנות הרגלים חדשים בסביבה חדשה, כדאי לקרוא גם את שינוי הרגלים מעכבים לטובת הרגלים חדשים.
אז מה עושים
שנו את יעד החודש הראשון בקבוצה חדשה. במקום "להרשים", היעד הוא ביצוע מלא של המשימות הפשוטות.
למדו את השפה של המאמן החדש, מה חשוב לו, מה הוא שם לב אליו, מה הוא מצפה לראות.
הזכירו לעצמכם ולילד שמעמד נבנה מפעולות קטנות ועקביות, לא מרגע אחד מבריק.
אל תנסו להיות הכוכבים מהיום הראשון. תהיו האנשים שאי אפשר לוותר על הנוכחות שלהם על המגרש.
שאלות נפוצות
למה שחקן ששיחק מצוין בקבוצה הקודמת פתאום משחק גרוע בקבוצה חדשה?
כי המוח שלו נכנס למה שנקרא איום מעמד. כשהמקום שלו בקבוצה לא ברור עדיין, הגוף נדרך, התנועות נעשות מאומצות, וכל פעולה פשוטה הופכת למבחן במקום למשחק טבעי.
איך בונים מעמד בקבוצה חדשה בלי ללחוץ על עצמכם להרשים?
מחליפים את היעד "להרשים" ביעד "לבצע". מתמקדים במשימות הטקטיות הפשוטות בכל אימון ומשחק, במאה אחוז מחויבות, ובונים אמון בהדרגה דרך עקביות ולא דרך רגע אחד גדול.
כמה זמן לוקח לשחקן להרגיש שייך בקבוצה חדשה?
זה משתנה מילד לילד, אבל התהליך נבנה מפעולות קטנות שחוזרות על עצמן יום אחרי יום, לא מהצגה חד פעמית.
רוצים כלים שיעזרו לילד שלכם להשתלב בביטחון בקבוצה חדשה, בלי ללחוץ על עצמו להוכיח? דברו איתי כאן
תגובות