"תעשה מה שאתה עושה באימונים" - למה זה לא עובד, ומה כן עוזר באימון מנטלי
אתם יושבים בצד ורואים ילד שבאימון עושה הכל בקלות. דריבל חלק, החלטה מהירה, ביטחון בכל תנועה. אתם מחייכים, חושבים לעצמכם שהשבוע הוא סוף סוף מוכן למשחק. ואז מתחיל המשחק, ואתם בקושי מזהים אותו.
שני ילדים שונים, ואתם לא יודעים את זה
מהסס, נעצר, בקושי מבקש את הכדור. בדרך הביתה אתם שואלים אותו "למה אתה לא עושה במשחק מה שאתה יודע לעשות". הוא מתוסכל, הוא לא יודע להסביר איך הפחד השתלט עליו. הבעיה היא שאתם מדברים אל שני ילדים שונים בלי לדעת את זה.
למה המוח מתנהג אחרת במשחק
באימון הראש שלו נמצא במצב של למידה. אין מה להפסיד, מותר לטעות, אין קהל, אין תוצאה. במשחק הוא נכנס למצב אחר לגמרי, יש מה להפסיד. וברגע שזה קורה, המוח עובר להישרדות: פחות יצירתי, פחות זורם, יותר נזהר.
זו לא בעיית יכולת, זו תגובה טבעית ללחץ
זה לא שהוא שכח לשחק. זה שהוא לא תרגל את הלחץ הזה. המוח לא מבחין בין "אימון" ל"משחק" באופן אוטומטי, הוא מבחין בין "יש סיכון" ל"אין סיכון".
הרחבנו על התופעה הזו בדיוק בפוסט לחץ, מה אפשר לעשות איתו.
אם אתם מחפשים כלים נוספים לימים לפני תחרות, מומלץ גם 5 כלים מעשיים לימים של לחץ.
אז מה עושים
הפסיקו להשוות בין האימון למשחק. ההשוואה רק מוסיפה לחץ.
מאמנים, הכניסו לאימונים אלמנטים של לחץ: שעון, קהל מדומה, תוצאה שנרשמת.
בבית, צרו רגעים עם ניצחונות והפסדים אמיתיים, משחקי קופסה, תחרויות קטנות.
תזכרו: המוח לא לומד להירגע תחת לחץ מהסברים. הוא לומד את זה מתרגול על רגעים קטנים של לחץ.
שאלות נפוצות
למה ילד ששולט טוב באימון נכשל דווקא במשחק?
כי המוח שלו במשחק עובר למצב הישרדות, יש שם מה להפסיד. באימון אין קהל ואין תוצאה, אז המוח מרשה לעצמו להיות יצירתי וזורם.
איך מכניסים לחץ לאימונים בלי להזיק לילד?
מוסיפים אלמנטים פשוטים כמו שעון עצר, ניקוד, או תחרות קטנה בין קבוצות באימון.
האם ההשוואה בין אימון למשחק מזיקה?
כן. השוואה כזו רק מוסיפה תסכול, לילד ולהורה כאחד.
אם הפער הזה בין אימון למשחק מוכר לכם, אפשר ליצור איתי קשר ולבנות תוכנית תרגול מתאימה.
תגובות