top of page

ביקורת על ילד ספורטאי: איך אומרים אותה, ומתי?

לפני 16 דקות
זמן קריאה 4 דקות

הילד שלך שיחק משחק גרוע. אתה ראית, והוא יודע. מה אומרים לו עכשיו?

רוב ההורים והמאמנים בוחרים באחת משתי דרכים. יש מי שנזהר מכל ביקורת, "כי היא מורידה את הביטחון". ויש מי שמטיח הכל. היום אנחנו יודעים ששתי הדרכים לא עובדות: רק להגיד לו שהוא מעולה לא מקדם אותו, וביקורת קשה ואישית רק מועכת אותו.

אז מה עושים? כמאמן מנטלי, אני חושב שהשאלה המרכזית היא איך אומרים את הביקורת. ולא רק המילים, גם המנגינה.

האם ביקורת פוגעת בביטחון של ילד ספורטאי?

ביקורת אישית פוגעת. ביקורת מקצועית, שמדברת על הפעולה ולא על הילד, מורידה חשש מטעויות ומעלה רצון להשתפר.

הבסיס הוא להפריד בין הצד המקצועי, כלומר פעולה וטכניקה, לבין שיפוטיות אישית כמו "אתה לא טוב". ילדים שלומדים להפריד בין השניים מפתחים תחושת מסוגלות גבוהה ותהליכי שיפור טובים יותר.

בלי ההפרדה הזו, כל הערה על מסירה נשמעת לילד כהערה עליו. ואז הוא מתגונן, או נסגר.

מתי נותנים לילד ביקורת אחרי משחק?

יום אחרי. אף פעם לא מיד אחרי המשחק, כי אז אנחנו מלאים רגש.

בנסיעה הביתה הילד מאוכזב, ואתם עצבניים או מתוסכלים. שיחה בתנאים האלה מקבלת צבע אישי, גם אם אף אחד לא התכוון. ביום שאחרי הראש יותר קר, ואפשר לדבר על מה שקרה במגרש כמו על חומר לימוד.

חכו עם זה. הביקורת לא תברח.

איך נראית ביקורת מקצועית?

השיח צריך להיות "קר" וממוקד במשוב מקצועי, בלי שיפוטיות. ההבדל נשמע ככה:

"היום היית פחות מדויק במסירה, מה אפשר לתרגל בזה?" זה משוב.

"אתה תמיד מפספס, אין לך תקווה להיות בהרכב." זה פגיעה.

שימו לב לשני הדברים שחסרים במשפט הראשון: "תמיד" ו"אתה". הוא מדבר על היום, ועל מסירה. משפט כזה אפשר לתקן. המשפט השני הוא פסק דין.

והמנגינה? אותו משפט בטון רגוע ובטון עצבני מגיע לילד כשני משפטים שונים לגמרי.

אז מה עושים?

שואלים אותו, ולא מספרים לו. ארבע שאלות, יום אחרי המשחק:

  1. מה עשית טוב?

  2. מה לדעתך עשית פחות טוב?

  3. איך תשפר את זה בפעם הבאה?

  4. יש עוד משהו שאתה חושב שאפשר לעשות אחרת ולשפר למשחק הבא? איך נעשה את זה?

אחרי כל שאלה, חכו. אל תמלאו אתם את השקט. אם הוא אומר "לא יודע", תגידו: "בסדר, תחשוב על זה עד מחר." הוא יחשוב.

מה שחשוב כאן הוא הסדר. קודם מה שהצליח, ואחר כך מה שפחות. ככה הוא נכנס לשיחה כשחקן ולא כנאשם.

מה אם הילד לא מסכים עם הביקורת?

תנו לו לדבר. אם הוא אומר שהשופט טעה, או שהמאמן לא נתן לו כדור, תקשיבו עד הסוף. ואז תשאלו: "ומה בכל זאת היה בשליטתך?" שאלה כזו מחזירה אותו לפעולות שלו בלי ויכוח.

ובינינו? ילד שמתווכח הוא ילד שמקשיב. הבעיה היא הילד ששותק ואומר "בסדר", ואחר כך מתרסק לבד בחדר.

איך תדעו שהגישה עובדת?

הילד מתחיל להגיד את הדברים לפניכם. במקום להסתגר אחרי משחק גרוע, הוא אומר: "הייתי פחות מדויק במסירות, אני רוצה לתרגל את זה." כשזה קורה, אתם כבר לא צריכים לבקר, כי הוא עושה את זה בעצמו ובשפה מקצועית.

ילדים שמקבלים ביקורת עניינית מפתחים פחות חשש מטעויות ויותר רצון להשתפר. כשהביקורת עניינית, הילד שומע רצון לשפר.

מה אומרים כשהמשחק באמת היה גרוע?

אין צורך לייפות. ילד יודע מתי הוא שיחק רע, וכשאומרים לו "היית מעולה" הוא מפסיק להאמין לכם.

מיד אחרי המשחק: חיבוק, ושתיקה. אין לילד כוח לשמוע אף אחד. הניתוח מחכה ליום שאחרי.

איך הופכים משפט ביקורתי למשוב?

במקום "למה אתה תמיד מאבד כדורים?" תגידו: "איפה איבדת כדור היום, ומה אפשר לעשות אחרת באותו רגע?"

במקום "אתה לא מרוכז" תגידו: "באיזה רגע הראש שלך יצא מהמשחק?" המשפט השני מזמין אותו לחשוב. הראשון מזמין אותו להתגונן.

מה התפקיד של ההורה, ומה של המאמן?

אם יש לילד מאמן, הטכניקה והטקטיקה שלו. ההורה לא צריך להתחרות בו על זה. התפקיד שלכם הוא להיות מי שאוהב אותו, גם כשהוא מפסיד.

ואם אתם בכל זאת רוצים להעיר? שאלו אותו מה הוא חושב. ילד שמגיע בעצמו להערה שומר עליה הרבה יותר מזמן.

איך נראית שיחה של חמש דקות?

יום אחרי המשחק, במקום רגוע, בלי טלפון. פותחים בשאלה הראשונה, "מה עשית טוב?", ונותנים לו לדבר. לא קוטעים.

אחר כך שואלים מה הוא חושב שהיה פחות טוב. ילדים הרבה פעמים קשים עם עצמם יותר מאיתנו, ולכן צריך לפעמים לרכך: "אוקיי, זה נכון. ומה אפשר לעשות אחרת?"

מסיימים בדבר אחד לתרגל. לא חמישה. אחד. למשל: "בואו נעבוד על המסירה הקצרה בשבוע הקרוב." והשיחה נגמרת.

אם הרגשתם שהוא התחיל לדבר פחות באמצע, עצרו. עדיף שיחה קצרה שנגמרת טוב משיחה ארוכה שנגמרת בעלבון.

רוצים לראות איך זה נראה אחרי משחק קשה? קראו על חוק המשוב המיידי. ואם אתם רוצים לדעת איך מתחקרים משחק, הנה ההסבר.

ביקורת טובה היא עבודה משותפת על הפעולה הבאה.

שאלות נפוצות

האם ביקורת פוגעת בביטחון של ילד ספורטאי?

ביקורת קשה ואישית פוגעת. ביקורת מקצועית ועניינית, שמדברת על הפעולה ולא על הילד, מפחיתה חשש מטעויות ומגבירה רצון להשתפר.

מתי נותנים לילד ביקורת אחרי משחק?

ביום שאחרי, אף פעם לא מיד אחרי המשחק. מיד אחרי אנחנו מלאים רגש, והשיחה מקבלת צבע אישי. ביום שאחרי הראש קר יותר.

מה ההבדל בין ביקורת מקצועית לאישית?

מקצועית: "היום היית פחות מדויק במסירה, מה אפשר לתרגל בזה?" אישית: "אתה תמיד מפספס, אין לך תקווה להיות בהרכב." הראשונה מדברת על פעולה, השנייה על הילד.

אילו שאלות כדאי לשאול ילד אחרי משחק גרוע?

מה עשית טוב, מה לדעתך עשית פחות טוב, איך תשפר את זה בפעם הבאה, ואם יש עוד משהו שאפשר לעשות אחרת במשחק הבא ואיך עושים את זה.

רוצים ללמוד לתת משוב כזה בבית או באימון? אפשר לפנות אליי כאן, ונמצא יחד את הדרך.

 
 
 

תגובות


bottom of page