הוא שומע כל צעקה מהיציע. איך בונים לו מסנן רעשים?
הילד שלכם מאבד מיקוד באמצע משחק ומגיב לכל צעקה מהיציע? ככה זה נראה מהצד שלו. אבא צועק משהו, המאמן צועק משהו אחר, חבר מהספסל מוסיף הערה, והיריב ממלמל לו ליד האוזן. הוא מרים עיניים ליציע לשנייה אחת. הכדור כבר אצל מישהו אחר.
הריכוז שלו בסדר גמור. הוא שומע הכל, וזו הבעיה. בעבודה של מאמן מנטלי לספורטאים, כאן בדיוק מתחילים: בונים לילד מסנן רעשים.
למה ילד מאבד מיקוד כשהוא שומע את כולם?
כי כשהראש פתוח לכל הערוצים, המוח מוצף. כל מילה מוציאה אותו מפוקוס.
על המגרש שומעים הכל. הורים, מאמנים, חברים, יריבים. כל אחד אומר משהו אחר, ולפעמים הפוך. הילד צריך להחליט בחלקיק שנייה אם לבעוט או למסור, ובאוזן אחת הוא שומע "תבעט!" ובשנייה "תמסור!". למי להקשיב? באותו רגע הוא מתווך בין מבוגרים, ואין לו ראש למשחק.
אלן שטיין ג'וניור חוקר ביצועי ספורטאי עילית, והוא מסביר שכדי לתפקד תחת לחץ חייבים לנהל את רעשי הרקע ולבנות מסנן רעשים פנימי. שחקן כזה יודע במה להקשיב ובמה לא.
וכן, גם "כל הכבוד!" באמצע פעולה הוא רעש. המוח מקבל מידע חדש ועוצר כדי לעבד אותו. גם הקול הכי ידידותי ביציע מתחרה בקול הפנימי של הילד.
ומה קורה לילד בלי מסנן? הוא משחק לפי מי שצעק אחרון. היום זה אבא, עוד דקה זה המאמן, ואחרי זה חבר. אף אחד מהם לא טועה בכוונה, אבל הילד נשאר בלי קול משלו.
אז מה עושים? איך בונים מסנן רעשים פנימי?
שלושה צעדים. הראשון מתחיל אצל ההורים, והשניים האחרים מתרחשים בראש של הילד.
ערוץ שמע ראשי אחד. מחליטים עם הילד שהמאמן הוא הקול המקצועי היחיד שקובע. אנחנו ההורים מעודדים ותומכים, נקודה. כל קול אחר מהיציע הופך לרעש סטטי. אני יודע שזה קשה. תתאפקו, זה עוזר לו.
ריכוז בפעולה. במקום להקשיב לרעש מסביב, השחקן מתרגל לחזור בראשו על פעולה טכנית פשוטה אחת שהוא שולט בה, כמו מיקום או מסירה. ככה יש למוח במה להחזיק.
ניתוק מבטים. מאמנים את השחקן לא להרים עיניים ליציע ולא ליצור קשר עין עם מי שמעיר. הוא נשאר בכאן ועכשיו, על המגרש.
טיפ קטן לצעד השני: הפעולה צריכה להיות כל כך פשוטה שהוא יכול לחזור עליה בלי לחשוב. "לשמור על המיקום". "להיות פתוח לכדור". הוראה כמו "לשחק טוב" לא תעבוד, כי אי אפשר לבצע אותה.
כשאנחנו עוזרים לילד לסנן רעשים, אנחנו מחזירים אליו את השליטה. וזה בדיוק מה שהוא מחפש כשהוא מרים עיניים ליציע.
מה אומרים לילד לפני המשחק?
תגידו את זה פעם אחת, בבית, בשקט, הרבה לפני שיוצאים למגרש.
למשל: "במשחק אתה מקשיב רק למאמן. אנחנו ביציע ונעודד אותך, ואתה לא צריך לענות לאף אחד מאיתנו." ואחרי זה משפט שני: "אם אתה שומע צעקה, תחזור לפעולה שלך."
ילד שקיבל כלל ברור לא צריך להחליט מחדש בכל צעקה. הכלל מחליט בשבילו.
מה עושים כשהוא כבר הרים עיניים?
זה יקרה. אל תכעסו עליו אחרי המשחק ואל תגידו "כמה פעמים אמרתי לך". הוא מגיב לקול שמוכר לו, בלי כוונה.
תשאלו אותו שאלה אחת, ביום שאחרי: "מה עזר לך לחזור לפעולה?" ואם הוא לא יודע, זה בסדר. תבנו איתו את המשפט שלו: "אני שומע, ואני חוזר לפעולה."
איך מתרגלים את זה באימון ולא רק במשחק?
מסנן לא נבנה ביום המשחק. הוא נבנה לפני, כשהלחץ נמוך.
אפשר לבקש מכמה חברים לצעוק במהלך תרגיל מסירות, כל אחד הוראה אחרת, והשחקן אומר בקול את הפעולה שלו: "מסירה, מסירה, מסירה". אחרי שבוע, תוסיפו הורה שצועק מהצד. הילד מגלה שהקולות קיימים, ושהוא עדיין שולט במה שהרגליים שלו עושות. זה תרגיל שמפתיע אותם, ובדרך כלל מצחיק אותם.
מה ההורים עושים ביציע?
פחות מדברים, יותר מעודדים. תנו מחיאות כפיים וקול חם, ותשאירו את ההוראות למאמן.
לפני שאתם פותחים את הפה, שלוש שאלות קצרות: האם זה עוזר לו עכשיו? האם זה מה שהמאמן היה אומר? האם אפשר להגיד את זה אחרי המשחק? אם התשובה לאחת מהן היא לא, תשתקו.
אם שני ההורים מגיעים למשחק, תסכמו ביניכם מראש: מי מעודד בקול, ומי שותק ומסתכל. גם זה שיעור לילד, והוא רואה אותו.
בדקו את עצמכם. אם מה שיוצא לכם מהפה הוא הוראה טכנית כמו "תמסור" או "תתקדם", זה כבר התפקיד של המאמן. עצרו את המשפט באמצע. ואם אתם לא בטוחים באיזה צד של היציע אתם עומדים, תקראו על ההבדל בין הורה תומך לשחקן במקום הילד.
ויש עוד סיבה להתאפק. ילד שמקבל צעקות מכל כיוון מפסיק לשמוע בכלל. על זה כתבתי במאמן מנטלי: למה צעקות סוגרות את המוח של הילד.
ואם אתם חושבים שהמאמן עצמו צועק יותר מדי, תדברו איתו אחרי המשחק, בשקט ובארבע עיניים, הרחק מהיציע ומהילד.
איך תדעו שהמסנן עובד?
הילד מפסיק להרים עיניים ליציע. אחרי טעות הוא חוזר לפעולה שלו בלי לחפש מי צעק. ובינינו? צריך סבלנות. המסנן נבנה משחק אחרי משחק.
קול אחד מקצועי. פעולה אחת בראש. זה המסנן.
שאלות נפוצות
למה הילד שלי מגיב לכל צעקה מהיציע?
כי הראש שלו פתוח לכל הערוצים. כשהמוח מוצף בקולות של הורים, מאמנים וחברים, כל מילה מוציאה אותו מפוקוס, והוא מנסה להגיב לכולם.
מה זה מסנן רעשים פנימי?
יכולת של השחקן לדעת במה להקשיב ובמה לא. אלן שטיין ג'וניור מסביר שהיא תנאי לתפקוד תחת לחץ, והיא נבנית בתרגול.
מי צריך להיות הקול היחיד שהילד מקשיב לו במשחק?
המאמן. ההורים מעודדים ותומכים, וכל קול אחר מהיציע הופך לרעש רקע.
איך מאמנים ילד לא להסתכל על היציע?
נותנים לו פעולה טכנית אחת שהוא שולט בה, כמו מיקום או מסירה, וחוזרים עליה בראש. ככה העיניים והראש נשארים על המגרש.
רוצים שנעבוד על זה יחד עם הילד שלכם? דברו איתי כאן ונתחיל משיחה קצרה.
תגובות