"תרשה לי לתקן אותך": מה ג'וקוביץ' ענה על המילה מתנה
נובאק ג'וקוביץ' נחשב לאחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה. בראיון מפורסם המראיין אומר לו: "יש לך יכולת מנטלית מיוחדת, gift, מתנה". ונובאק עונה: "תרשה לי לתקן אותך. החוסן המנטלי שלי הוא לא מתנה שקיבלתי, אלא משהו שאני עובד עליו כל יום."
התשובה הזאת היא נקודת המוצא של כל אימון מנטלי לספורטאים. אם חוסן הוא מתנה, אין מה לעשות. אם הוא עבודה, אפשר להתחיל היום. הנה שלושה כלים שנובאק משתמש בהם.
איך נובאק מתאושש אחרי נקודה גרועה?
בנוסחה של נשימה ונוכחות טוטאלית בהווה.
ברגע שהמוח מתחיל "לחפור" על הטעות הקודמת, נובאק לא מתווכח איתו. הוא פשוט חוזר להתרכז בנשימה. הוא מאמן את ה"שריר" של לחזור ל"כאן ועכשיו" תוך שניות.
הנה המנגנון בפשטות. המחשבה על הטעות היא המוח שחוזר אחורה. הנשימה קורית עכשיו. המוח לא יכול להיות בשני המקומות בו זמנית, אז כל נשימה שאתם מרגישים באמת לוקחת מהטעות קצת מקום.
שימו לב למילה "מאמן". זה שריר, והוא נבנה בחזרות. תגידו לעצמכם אחרי טעות: "זה כבר קרה. נשימה, ולנקודה הבאה." נשיפה ארוכה, מבט לנקודה אחת, ומילה אחת: "הבא".
מה הוא עושה כשהראש עצבני?
הולך לתרגילים פיזיים. מקלחת קרה, או הליכה מאומצת.
המאמץ הפיזי מכריח את המוח להיות נוכח. כשהראש רותח, אין טעם להתווכח איתו. תנו לגוף משהו קשה לעשות, והראש יבוא אחריו. באמצע אימון זה יכול להיות ריצה קלה, או כמה קפיצות במקום.
מה הוא עושה כשהקהל נגדו?
הוא מתכנת את המציאות מחדש. "חשבתי שהם צועקים נובאק."
כשהקהל היה בבירור לטובת פדרר, נובאק פשוט החליט שהקהל מעודד אותו. הוא הופך את הרעש העוין לדלק. אותו רעש, פירוש אחר.
הרעש עצמו נשאר כפי שהוא. את הפירוש בוחרים אתם. מי שמחליט שהיציע נגדו, שומע נגד. מי שמחליט שצועקים את שמו, שומע דלק.
מה משותף לשלושת הכלים?
כולם מתחילים מהמקום שבו אתם נמצאים עכשיו: הנשימה, הגוף, הפירוש. אין צורך לחכות שהמשחק ישתפר, שהיציע ישתתק או שהטעות תימחק. כל אחד מהכלים נמצא בשליטתכם גם כשהמשחק לא בשליטתכם.
ובינינו? זה בדיוק מה שנובאק אומר בתשובה שלו. מי שמחכה למתנה ממתין לשינוי מבחוץ. מי שעובד כל יום, מתחיל מבפנים. ואת העבודה הזו אפשר לעשות בקבוצה, בבית ובחדר כושר.
אם אתם הורים, תנו לילד לראות אתכם עושים את זה. נשימה ארוכה כשהתור בסופר מתארך, הליכה מהירה אחרי יום עצבני. ילדים לומדים ממה שהם רואים אצלכם.
אז מה עושים? איך מיישמים את זה בבית ובאימון?
אחרי טעות, תחזור לנשימה ולכאן ועכשיו, ותעשה את זה שוב ושוב עד שזה נהיה אוטומטי.
כשהראש עצבני, תן לגוף משימה: הליכה מאומצת, או מקלחת קרה אחרי האימון.
כשהיציע נגדך, תחליט שהם צועקים את השם שלך.
דבר אחד על ההתחלה: בימים הראשונים זה ירגיש מלאכותי, ולפעמים אפילו מצחיק. זה טבעי. כל שריר מרגיש לא נוח בפעם הראשונה, ואחרי כמה חזרות זה נהיה חלק מהדרך שבה משחקים.
אף אחד מהכלים האלה לא דורש כישרון מיוחד. הם דורשים חזרות, כמו כל שריר. ובאימון הלחץ נמוך, וזה היתרון: אפשר לטעות, לנסות שוב, ולהגיע למשחק כשהכלי כבר מוכר.
מה אומרים בפועל, הורה או מאמן?
אחרי טעות: "נשימה אחת ולנקודה הבאה." כשהוא כועס: "בוא נזיז את הגוף דקה, ואז נחזור." כשהיציע רועש: "תחליט מה אתה שומע." ובסוף האימון, כשנראה שהוא התאושש מהר: "ראיתי איך חזרת מהר אחרי הטעות, זו בדיוק העבודה."
מה הטעות הכי נפוצה?
להשתמש במילה "מתנה" כתירוץ. "הוא פשוט נולד חזק בראש, ולי זה לא יקרה." ברגע שהחוסן הוא מתנה, אין סיבה להתאמן עליו. הטעות השנייה היא לחכות לרגע הגדול כדי לנסות כלי חדש. כלי שלא תורגל באימון לא יופיע כשיש לחץ.
איך מתרגלים במהלך השבוע?
תבחר כלי אחד לשבוע. ביום הראשון תנסה אותו באימון באמצע טעות קטנה, כזו שלא מפחידה. באמצע השבוע תוסיף אותו לחימום. בסוף השבוע, במשחק, תשתמש בו פעם אחת בכוונה. בשבוע הבא תבחר את הכלי הבא.
תארו לעצמכם שחקן שמפספס נקודה קלה ומרגיש את החום עולה. הוא נושף, מסתכל על נקודה אחת במגרש, אומר "הבא", ולפני שהספיק לכעוס הנקודה הבאה כבר התחילה. זו המחשה בלבד, אבל זה בדיוק מה שמתרגלים.
אותו דבר עם הקהל. תארו לעצמכם שחקנית צעירה שנכנסת למגרש זר, והיציע של היריבים רועש. היא אומרת לעצמה: "הם צועקים את השם שלי". היא שומעת אותם אחרת. גם זו המחשה בלבד. השינוי קטן מאוד, ובכל זאת ההרגשה במגרש כבר אחרת.
ועכשיו אותו שחקן בשבוע הרביעי. הוא מבחין שהטעות נגמרה מהר יותר, והנקודה הבאה קיבלה אותו מרוכז. זה כל הסיפור. חזרות, ותו לא.
איך יודעים שזה עובד?
הזמן שלוקח לחזור אחרי טעות מתקצר. אתה מוצא את עצמך נושם לפני שהחלטת לנשום. הכעס נמשך פחות זמן. ואם מישהו מהצד אומר לך שנראה שלא קרה כלום, סימן שהכלי עושה את העבודה. אפשר גם לשאול בסוף אימון: "כמה זמן לקח לך לחזור הפעם?" ולהשוות לשבוע שעבר.
אפשר להמשיך עם כתבות על יום רע במגרש ועל הדרך שבה כעס הופך לדלק.
החוסן המנטלי הוא עבודה יומית. תתחיל היום.
שאלות נפוצות
האם חוסן מנטלי הוא מתנה?
נובאק ג'וקוביץ' ענה על זה בעצמו: החוסן שלו בא מעבודה שהוא עושה כל יום. מה שנבנה בחזרות אפשר להתחיל לבנות היום. הצעד הראשון קטן: לבחור כלי אחד ולתרגל אותו השבוע.
איך ג'וקוביץ' מתאושש אחרי נקודה גרועה?
בנוסחה של נשימה ונוכחות טוטאלית בהווה. הוא חוזר להתרכז בנשימה ולא מתווכח עם המחשבה על הטעות. את זה אפשר לתרגל באימון כמו כל שריר, עם נשיפה ארוכה, מבט לנקודה אחת והמילה "הבא".
מה הוא עושה כשהראש עצבני?
הולך לתרגילים פיזיים, מקלחת קרה או הליכה מאומצת. המאמץ הפיזי מכריח את המוח להיות נוכח. באימון זה יכול להיות ריצה קלה או כמה קפיצות במקום.
מה פירוש "חשבתי שהם צועקים נובאק"?
כשהקהל היה לטובת פדרר, הוא החליט שהקהל מעודד אותו, והפך את הרעש העוין לדלק.
רוצים לבנות חוסן מנטלי עם כלים שמתאימים לילד שלכם? אפשר ליצור איתי קשר ונדבר.




תגובות