דקה 85, הרגליים כבדות. מה עושה הראש של מי שעוד רץ?
דקה 85. הרגליים כבדות, האוויר נגמר, והשעון מסרב לזוז. למה דווקא ברגע הזה יש שחקנים שנעלמים, ויש כאלה שמגייסים כוח לעוד ספרינט מטורף?
רוב האנשים עונים: "כושר". זה חלק מהתשובה, אבל רק חלק. החלק השני יושב בראש, ואת זה מאמנים באימון מנטלי לספורטאים.
מה קורה לשחקן בדקה ה-85?
לקראת סוף המשחק יש בגוף פחות כוח, והמוח מפעיל מנגנון הגנה אוטומטי שנועד לחסוך באנרגיה. הקול הפנימי מתחיל להגיד: "אני לא יכול יותר. אני חייב לנוח. אני צריך לחסוך כוחות."
והקול הזה עושה את שלו. הרצון הפנימי לרוץ ולהשקיע יורד, אוטומטית.
עכשיו תחשבו על דקה 90. הקבוצה מבקיעה, ושחקנים שלפני שנייה היו גמורים רצים בטירוף של אושר. מאיפה הגיע הכוח? הוא היה שם כל הזמן.
האם "אין לי כוח" היא עובדה פיזית?
לא תמיד. הקול הפנימי הוא אשליה שהמוח מייצר, ולא מד דלק אמיתי. יש קשר ישיר ומיידי בין איך שאנחנו מדברים לעצמנו לבין איך שאנחנו מרגישים.
ספורטאי מאומן מנטלית שומע את "אין לי כוח" ומחליף את המשפט.
שני שחקנים עייפים באותה מידה. אחד מנהל עם הראש משא ומתן: יש לי כוח או אין לי? והוא מפסיד בו. השני לא מנהל כלום, הוא נותן פקודה.
איך מלמדים שחקן לגייס כוח במאני טיים?
יש שלושה צעדים, ואת כולם אפשר לתרגל באימון.
זיהוי. תבינו מראש שהמחשבה "אני גמור" בדקה ה-85 היא אשליה של המוח. פיזית יש לכם עדיין כוחות.
החלפת שפה. במקום משא ומתן פנימי על אם יש כוח או אין, תנסחו פקודה חדה: "תכל'ס יש בי עוד כוחות. חמש דקות של ריכוז ומאמץ!"
עוגן פיזי. הרמת כתפיים, הרמת ראש. פעולה קטנה שיוצרת שפת גוף חיובית, והגוף מושך את הראש אחריו.
איפה מתרגלים? בסוף אימון קשה, כשהרגליים כבדות באמת. שם אומרים את הפקודה בקול. ביום המשחק היא כבר מוכנה.
מה לעשות בזמן המשחק כשהקול הפנימי מתחיל?
בדקה 80 אין זמן לפילוסופיה. צריך משהו קצר שהשחקן כבר מכיר. הפקודה שתרגל באימון, מילה אחת או שתיים: "עוד אחד." "תכל'ס, עוד כוחות."
הרמת ראש, נשימה אחת עמוקה, ומיד לפעולה הבאה. לא לחשוב על כמה זמן נשאר. לחשוב על הריצה הבאה.
מה המאמן וההורים יכולים לעשות?
מהצד קל להגיד "תתאמץ". זה לא עוזר, כי השחקן כבר מתאמץ. הקול בראש שלו חזק ממך.
מה כן? אחרי משחק, תשאלו אותו: "מה אמרת לעצמך בדקות האחרונות?" ותקשיבו לתשובה. אם הוא אומר "הייתי גמור", זה בדיוק המשפט שמחליפים.
ובאימון, בסוף סבב קשה, אפשר לבקש ממנו להגיד את הפקודה בקול. נשמע קטן, ובינינו? זה מה שבונה את ההרגל.
למה האשליה הזו חזקה כל כך?
כי היא מרגישה אמיתית. הגוף כבד, הנשימה קצרה, והמחשבה "אני גמור" נשמעת הגיונית. המוח עושה את מה שהוא בנוי לעשות: לשמור עליך.
רק שבמגרש, בדקה ה-85, השמירה הזו עולה לקבוצה בנקודות. לכן אימון מנטלי לספורטאים מלמד לזהות את הרגע, לקרוא לו בשם, ולהחליט אחרת.
איך תדעו שהשחקן מתקדם?
הוא מספר לכם, בלי שביקשתם: "שמתי לב שהקול התחיל, והחלפתי את המשפט." כשהוא מזהה את הקול בזמן אמת, חצי הדרך כבר עברה.
ובסוף משחק קשה הוא עדיין רץ. עייף, אבל רץ.
מה ההבדל בין עייפות אמיתית לעייפות של הראש?
עייפות אמיתית קיימת. אף אחד לא טוען שהגוף לא מתעייף. השאלה היא מה עושים איתה.
עייפות אמיתית מורידה קצת מהמהירות. עייפות של הראש מורידה את הרצון, ושחקן בלי רצון מפסיק לרוץ לשטח פנוי, מפסיק ללחוץ ומפסיק לדרוש כדור.
את השנייה אפשר לאמן. את הראשונה מקבלים כמו שהיא ורצים איתה.
איך נראה שחקן שנעלם בסוף משחק?
הוא עומד. הוא מסתכל על הכדור במקום לרוץ אליו. הוא מחכה שמישהו אחר יסגור את הפער. מבחוץ זה נראה כמו חוסר רצון, אבל בפנים רץ באותו רגע משא ומתן: "אני חייב לנוח".
ותכל'ס, הדקות האלה קובעות הרבה. שחקן עם פקודה ברורה בראש ממשיך לעבוד בדיוק כשהקבוצה צריכה אותו.
למה כדאי להתחיל לתרגל כבר באימון הקרוב?
כי פקודה שלא נאמרה אף פעם באימון לא תופיע בדקה 85. המוח חוזר למה שהוא מכיר.
בחרו אימון אחד בשבוע ובו סבב אחרון קשה. לפני הסבב השחקן אומר את הפקודה שלו בקול. אחרי הסבב, שתי שאלות: "מה הקול אמר לי?" ו"מה עניתי לו?"
אחרי כמה שבועות הפקודה יוצאת לבד. ובדקה ה-85 הוא כבר לא מתחיל מאפס.
האם כל שחקן יכול ללמוד את זה?
כן. אין צורך בכישרון מיוחד או בגוף מיוחד. מי שמתרגל, מתקדם.
וכשכל הקבוצה עושה את זה יחד, הכוח גדל. מאמן יכול לבחור פקודה קבוצתית אחת לדקות האחרונות, ולתרגל אותה בסוף כל אימון. שחקן עייף שמסתכל על החבר ושומע אותו מדבר בשפה אחרת מקבל כוח מהקבוצה.
זה גם מה שהופך קבוצה לקשה לשבירה בדקות האחרונות.
אם אתם רוצים עוד כלים לשמירה על ריכוז, קראו על 5 טכניקות לפוקוס במשחק. ומה קורה לראש כשהמשחק לא הולך לפי התכנית? הנה ההסבר.
יש בכם כוחות. צריך לאמן את הראש למצוא אותם דווקא כשקשה.
שאלות נפוצות
למה שחקנים מתעייפים בסוף משחק?
יש בגוף פחות כוח, והמוח מפעיל מנגנון הגנה אוטומטי שחוסך אנרגיה. הקול הפנימי אומר "אני לא יכול יותר" ומוריד את הרצון לרוץ.
האם עייפות בסוף משחק היא רק עניין של כושר?
לא. כושר חשוב, אבל גם הדיבור הפנימי קובע. אותו שחקן עייף ירוץ בספרינט של אושר אחרי גול.
איך מחליפים את הקול שאומר "אין לי כוח"?
מנסחים מראש פקודה חדה, כמו "תכל'ס יש בי עוד כוחות, חמש דקות של ריכוז ומאמץ", ומתרגלים אותה באימונים.
מה זה עוגן פיזי?
פעולה קטנה, כמו הרמת כתפיים או הרמת ראש, שיוצרת שפת גוף חיובית ומחזקת את הפקודה החדשה.
רוצים ללמד את הילד שלכם לגייס כוחות דווקא כשקשה? אפשר לפנות אליי כאן, ונמצא יחד את הדרך.
תגובות