שני שחקנים. אחד צריך שיגידו לו להתאמן. השני קם לבד
יש שני סוגים של שחקנים. הראשון צריך שמישהו יגיד לו להתאמן, להשקיע. השני קם מוקדם, נותן מאה אחוז, גם כשאף אחד לא מסתכל.
מה ההבדל ביניהם? כישרון? מזל? ממש לא. כמאמן מנטלי אני אומר לך: זו מוטיבציה פנימית, ואפשר לבנות אותה.
מה ההבדל בין שחקן שצריך דחיפה לשחקן שמתאמן לבד?
שחקן שצריך דחיפה מחכה לסיבה מבחוץ. שחקן שמתאמן לבד כבר מצא סיבה בפנים.
הראשון מתאמן כי המאמן ביקש, כי ההורים שואלים, כי יש משחק בשבת. השני מתאמן כי הוא רוצה, וזה מה שמחזיק אותו גם בימים הקשים. ביום שאין מאמן, אין הורים ואין משחק, רק אחד מהם עדיין על המגרש.
למה מוטיבציה חיצונית נגמרת מהר?
כי היא תלויה במישהו אחר. הנה איך זה נשמע: "אם המאמן יגיד לי שאני טוב - אתן יותר." "אם ייתנו לי מקום בהרכב - אני אשקיע יותר."
ומה קורה כשלא אומרים לך? המוטיבציה נעלמת. המאמן עסוק, ההרכב נקבע בלי שאלה, והשחקן מחכה לסימן שלא מגיע. כל יום שעובר בלי הסימן, עוד קצת חשק הולך.
אלופי העולם לא מחכים שמישהו יגיד להם שהם טובים. הם מוצאים את המוטיבציה מבפנים.
וזה נכון גם בקטן. בכל קבוצה יש מישהו שמגיע ראשון ועוזב אחרון. תשאל אותו למה, ובדרך כלל תשמע סיבה אישית שאף אחד לא נתן לו.
מחמאה היא כמו קפה. היא מרימה לשעה. מי שחי על קפה מחפש עוד כוס כל שעה, ובסוף נשחק.
אז מה עושים? שלושה צעדים לבניית מוטיבציה פנימית
תבין למה אתה עושה את זה. התשובה יכולה להיות כסף, תהילה, או שאתה פשוט רוצה להיות הכי טוב שאתה יכול. רק אחת מהן תקים אותך בבוקר קר.
תחפש שיפור, ותוותר על הרצון להיות מושלם. כל יום משהו אחד קטן להשתפר בו, אפילו באחוז אחד.
תעשה את זה כי אתה אוהב את זה. מי שאוהב את התהליך, מצליח בתוצאה.
למה אוהבים את התהליך? כי שם נמצאים רוב הימים. הדריבל שמצליח אחרי עשרים ניסיונות, החזרות, הזיעה. התוצאה מגיעה מזה, ומי שנהנה מהדרך לא צריך לחכות לסוף כדי לאהוב את מה שהוא עושה.
איך מבררים את ה"למה" האמיתי?
שב עם דף ותשאל את עצמך: מתי בפעם האחרונה נהניתי באימון בלי שאף אחד ביקש? מה עשיתי שם? מה אהבתי בזה?
זה יכול להישמע כך: "כי אני רוצה לראות עד כמה אני יכול להגיע." "כי אני אוהב את התחושה אחרי אימון טוב." התשובות האלה הן המנוע שלך. תכתוב אותן, תשים את הדף במקום שרואים, ותחזור אליו כשהחשק יורד.
איך זה נראה בשבוע רגיל? ביום ראשון הוא כותב מה הוא רוצה לשפר השבוע. כל יום הוא בודק אם עשה משהו בכיוון. ביום שישי הוא מסתכל אחורה ורואה התקדמות, בלי קשר למה שאמרו לו או לא אמרו.
מה זה אומר לחפש שיפור ולא שלמות?
שלמות היא מלכודת. מי שמחכה למשחק המושלם לא מרוצה אף פעם, וחוזר הביתה עם תחושת חסר. מי שמחפש שיפור קטן יכול לסגור כל אימון בהצלחה.
למשל: "היום עשיתי את המסירה הקצרה מהר יותר." וזהו. זה ניצחון, ואף אחד לא חייב לראות אותו כדי שיהיה אמיתי. אחוז אחד כל יום, ובעוד חודש אתה שחקן אחר.
וכשהסיבה שלך, אף אחד לא יכול לקחת אותה ממך. מאמן יכול לא לשבץ אותך להרכב, אבל הוא לא יכול לקחת לך את הרצון לשפר את הדריבל.
מה עושים ביום שאין חשק בכלל?
יהיו ימים כאלה. תחזור ל"למה" שלך. ואם זה לא מספיק, תבטיח לעצמך רק עשר דקות. ברוב הפעמים, אחרי עשר דקות אתה כבר בפנים.
ובינינו? גם שחקנים מנוסים מכירים את הבוקר הזה. ההבדל הוא שהם קמים בכל זאת, גם כשקשה.
ילד קטן שלא מוכן לרדת מהמגרש בלי לבעוט עוד אחת כבר יש לו מוטיבציה פנימית. התפקיד שלנו הוא לא לכבות אותה עם לחץ ופרסים.
מה הורים ומאמנים יכולים לעשות?
תפסיקו להיות המנוע. אם אתם אומרים לילד להתאמן כל יום, אתם מחזקים את המוטיבציה החיצונית. תשאלו אותו במקום: "מה אתה רוצה לשפר היום?" ותנו לו להחליט.
ומילה טובה? בהחלט, גם על המאמץ. "ראיתי שהתאמנת גם כשהיה לך קשה" שווה יותר מ"היית מעולה".
מה המאמן יכול לעשות כדי לא להיות המנוע?
לתת בחירה. "בחר תרגיל אחד שאתה רוצה לעבוד עליו היום." שחקן שבחר בעצמו מתאמן אחרת משחקן שקיבל הוראה.
איך תדעו שזה עובד?
הוא מתחיל להתאמן בלי שמבקשים. פתאום יש כדור בחצר ביום שאין אימון. פתאום הוא שואל מה אפשר לעשות עוד. הוא מספר בבית מה ניסה באימון, ומתאכזב כשמבטלים אחד.
אם זה מדבר אליכם, יש עוד שני פוסטים: איך שומרים על מוטיבציה כשאין ליגה וכוח מנטלי שנבנה כל יום.
בפעם הבאה שאתה מתאמן, תעשה את זה בשביל עצמך. אף אחד אחר לא צריך לראות.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין מוטיבציה פנימית לחיצונית?
מוטיבציה חיצונית תלויה במישהו אחר, כמו מחמאה מהמאמן או מקום בהרכב. מוטיבציה פנימית באה מבפנים, והיא ממשיכה גם כשאף אחד לא מסתכל.
איך בונים מוטיבציה פנימית?
בשלושה צעדים: מבינים למה אתה עושה את זה, מחפשים שיפור קטן כל יום במקום שלמות, ועושים את זה כי אוהבים את התהליך. כל צעד נבנה על הקודם.
למה המוטיבציה נעלמת כשהמאמן לא מחמיא?
כי היא נבנתה על משהו שהוא מחוץ לשחקן. כשהמחמאה לא מגיעה, אין מה שמחזיק אותו, והחשק יורד. מי שמסתמך רק על מחמאות יחכה להן כל שבוע מחדש.
מה עושים ביום שאין חשק להתאמן?
חוזרים אל ה"למה" האישי. ואם זה לא מספיק, מבטיחים לעצמך עשר דקות בלבד, בלי התחייבות להמשך. ברוב הפעמים, אחרי עשר דקות כבר נכנסים לאימון.
רוצים לבנות לילד שלכם מוטיבציה שלא תלויה באף אחד? צרו קשר ונתחיל לבנות את זה יחד, בקצב שמתאים לו.
תגובות