"שיצעק על המגרש". למה לא מבקשים מילד שקט להיות רועש
"הילד שלי ביישן ושקט, אני רוצה שהוא יצעק על המגרש." הורים פונים אליי עם הבקשה הזו לא מעט.
כשאני שואל למה, ההסבר הגיוני: "אם הוא לא יצעק, לא ישימו אליו לב". זה נשמע נכון. ועדיין, כמי שעוסק באימון מנטלי לנוער, אני שואל קודם שאלה אחרת, על האופי של הילד.
איך מבחינים בין חוסר ביטחון לאופי שקט?
שואלים שאלה אחת: "גם מחוץ למגרש הוא ביישן ושקט?" התשובה קובעת את כל הדרך.
אם מחוץ למגרש הילד דומיננטי ובולט, ובמגרש הוא משתתק, אז באמת צריך לעבוד על הביטחון שלו כדי שיביא את עצמו למגרש. משהו עוצר אותו שם, ואת זה שווה לפתוח.
אבל אם הוא שקט ומופנם גם מחוץ למגרש, אין מה לשנות. אל תנסו להכריח אותו להיות מי שהוא לא באמת.
מה קורה לשחקן שמכריחים אותו לצעוק?
הביצוע שלו יורד. כשהוא מנסה בכוח לייצר התנהגות שלא מתאימה לאופי שלו, כמו לצעוק סתם כדי לרצות את המאמן או ההורים, המוח שלו מתעסק בהצגה.
במילים פשוטות, לראש יש כמות מוגבלת של קשב. חלק ממנו הולך לשאלה "איך אני נראה כשאני צועק?", ומה שנשאר מגיע למשחק. הוא מרוכז בהצגת תיאטרון במקום במשחק האמיתי. התוצאה? הוא מבצע פחות טוב.
ילד שמרגיש שהוא חייב להצטיין בצעקה קולט מסר: "כמו שאתה, זה לא מספיק". הוא שומע את זה גם כשאף אחד לא אמר.
ובינינו? ילד מרגיש מיד כשצעקה לא שלו. היא יוצאת מוזרה, והוא יודע שמסתכלים עליו. זה בדיוק המצב ההפוך ממה שרצינו.
האם שחקן שקט יכול להיות מנהיג?
כן. יש לא מעט שחקנים שעבדתי איתם ששקט פנימי הביא איתם דווקא מנהיגות.
ביצוע במגרש נמדד באיכות ההחלטות של השחקן. דציבלים לא נכנסים לחישוב. יש שחקנים שהנוכחות שלהם שקטה והם שחקנים מעולים, כי הם מנהלים את המשחק שלהם דרך מיקוד פנימי.
מנהיגות במגרש היא לקחת אחריות על הרגע ולעזור לחבר שנפל לחזור לעניינים. את זה אפשר לעשות בלי להרים את הקול.
אז כשהמאמן או ההורה אומרים "תדבר יותר", כדאי לשאול מה בעצם חסר. תקשורת, או סתם רעש? אם הוא מוסר בזמן ובוחר נכון, הוא כבר מדבר. בשפה שלו.
איך עוזרים לילד שמשתתק רק במגרש?
מתחילים מדברים קטנים: בקשה אחת לכדור, מסירה אחת שהוא יוזם. ביטחון נבנה מלבנים קטנות, וכל פעולה קטנה שהצליחה היא לבנה.
תשאלו אותו מה קורה לו בראש כשהוא נכנס למגרש. תנו לו לענות בקצב שלו, בלי לסיים לו את המשפט. לפעמים התשובה היא "אני מפחד לטעות", ואז עובדים על זה ישירות.
אז מה עושים עם ילד שקט בספורט?
תבדקו איך הוא מחוץ למגרש: בבית, בכיתה, עם חברים. זו נקודת המוצא.
אם הוא שקט בכל מקום, תורידו מהשולחן את הבקשה "תצעק". אין צורך בהצגה.
אם הוא רועש בחוץ ומשתתק במגרש, תעבדו על הביטחון שלו. הווליום יגיע אחר כך.
תנו לו את הביטחון להיות הוא עצמו. זה לא סותר את המלחמה שלו על הכדור, את התנועה ואת התעוזה לבעוט לשער.
מה אומרים לו אחרי המשחק?
במקום "למה לא צעקת?", תגידו:
"אהבתי איך שקראת את המשחק."
"ראיתי איך נלחמת על הכדור."
"איזו החלטה בחרת שם שאתה גאה בה?"
המשפטים האלה מחזקים את מה שיש לו, ולא מבקשים ממנו להפוך למישהו אחר.
מה הטעות הכי נפוצה של הורים ומאמנים?
להשוות. "תראה איך הוא צועק, תהיה כמוהו." משפט כזה נשמע כמו עידוד, והילד שומע בו שמשהו בו לא בסדר. הוא לא ישנה את האופי שלו בגלל משפט, והוא כן ילמד להתבייש בו.
טעות נוספת היא לתת לילד תווית. "הוא פשוט ביישן." ברגע שהמשפט נאמר מול הילד, הוא מתחיל להאמין שזה כל מה שיש בו. תגידו עליו מה שאתם רואים: "הוא חושב לפני שהוא מוסר."
ואם המאמן מבקש ממנו יותר קול, תדברו איתו. תסבירו מה אתם רואים בילד, ותשאלו מה בדיוק חסר לו במשחק. לרוב מתברר שזה פחות דרמטי ממה שנדמה.
איך מתרגלים את זה במהלך השבוע?
תבחרו לכל שבוע פעולה קטנה אחת במגרש, כזו שאפשר לראות: לבקש כדור פעם אחת, ליזום מסירה, להגיד שם של חבר לקבוצה לפני מסירה. אחרי האימון שאלו אותו מה הרגיש כשעשה את זה. בלי ציון ובלי לחץ.
ואל תשאלו "למה לא דיברת?". שאלו "מה היה הרגע הכי טוב שלך באימון?". ההבדל קטן, והילד מרגיש אותו מיד.
איך יודעים שזה עובד?
הוא מתחיל להביא את עצמו. הוא מבקש כדור בלי שדחפו אותו. הוא מדבר על המשחק בצורה רגועה יותר, ונראה פחות מתוח כשמסתכלים עליו. הוא חוזר מהאימון עם משהו לספר, גם אם הוא מספר אותו בשקט. הקול לא חייב לעלות. מה שחשוב הוא ההחלטות ונכונות לקחת אחריות.
איך זה נראה בפועל?
דמיינו ילד שקט בכיתה, בבית ועם חברים, שמשחק קשר באימון. הוא כמעט לא מדבר, אבל תמיד נמצא במקום הנכון ומוסר בזמן. זו דוגמה דמיונית. ההורים רוצים שהוא יצעק. אם הם מורידים את הבקשה ואומרים לו אחרי המשחק "ראיתי איך קראת את המשחק", הוא מרגיש שרואים אותו. ובגלל שרואים אותו, הוא נוטה לקחת עוד קצת מקום, בקצב שלו.
בדוגמה כזאת, אחרי זמן קורה משהו שההורים לא תכננו: הוא מדבר קצת יותר במגרש. הקול עולה כשהוא מפסיק להרגיש שמודדים אותו לפי הקול.
אם אתם רוצים להעמיק בנושא, יש לי כתבות על ביטחון עצמי שנבנה מהתהליך ועל מדריך להורים לבניית ביטחון עצמי.
תנו לו להיות הוא. כשהביטחון הפנימי יבוא מבפנים, הנוכחות שלו כבר תורגש לבד.
שאלות נפוצות
האם לבקש מילד ביישן לצעוק על המגרש?
לא כדאי. אם הוא שקט גם מחוץ למגרש, זה האופי שלו, וצעקה כפויה גורמת לו להתרכז בהצגה במקום במשחק.
איך יודעים אם הילד צריך עבודה על ביטחון?
בודקים אם הוא דומיננטי מחוץ למגרש ומשתתק בתוכו. אם כן, כדאי לעבוד על הביטחון שלו כדי שיביא את עצמו למגרש.
האם שחקן שקט פחות טוב?
לא. ביצוע נמדד באיכות ההחלטות, ועוצמת הקול לא נכנסת לחישוב. יש שחקנים שקטים שמנהלים את המשחק דרך מיקוד פנימי.
רוצים לעזור לילד שלכם להביא את עצמו למגרש, בדרך שמתאימה לו? אפשר ליצור איתי קשר ונדבר.
תגובות