השופט טעה. עכשיו השאלה מה הילד שלכם עושה עם זה
"השופט כל הזמן נגדי! זה לא הוגן!" הילד שלכם נכנס לתיקול נקי לגמרי. השופט שורק עבירה, ובשביל העצבים גם מוציא כרטיס צהוב. הילד מתעצבן, ובצדק. מאותו רגע הכל מתפרק: הריכוז יורד, הוא מאבד כדורים, עושה עבירות מיותרות ומקבל החלטות לא נכונות. בקיצור, שריקה אחת הוציאה אותו מהמשחק.
בדרך הביתה הוא אומר: "ראית מה השופט עשה לי? הוא הרס לי את המשחק." וכל מה שמתחשק לכם להגיד זה "נכון, לא הוגן". תחזיקו רגע. באימון מנטלי לנוער אנחנו עושים משהו אחר לגמרי, ובמאמר הזה אסביר מה.
למה הכעס על השופט פוגע בילד יותר מהשריקה?
השריקה נמשכת שנייה. הכעס נמשך דקות ארוכות, לפעמים משחק שלם. והדבר היחיד שהכעס משנה הוא שהילד מאבד ריכוז.
השופט באמת טעה, ואולי אפילו עשה את זה בכוונה. זה מבאס, ומותר להרגיש שנעשה לך עוול. אבל תחשבו על זה רגע: מה השתנה בזכות הכעס? השריקה בוטלה? הכרטיס הצהוב נעלם? כלום.
המוח שלנו לא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. אם הוא עסוק בשריקה שהייתה, הוא לא נמצא בפעולה שקורית עכשיו. ואז מתחיל כדור שלג - עוד טעות, ועוד עצבים.
תראו איך זה נראה. הילד רץ אחרי הכדור, אבל בראש הוא עדיין ברגע השריקה: "איך הוא לא ראה, זה היה נקי!" הגוף על הדשא והמחשבה במקום אחר. הכדור מגיע והוא מאחר בחצי שנייה. במשחק מהיר חצי שנייה זה הרבה.
האם חשוב אם השופט צדק או טעה?
תכל'ס? אין לזה שום משמעות. מרגע שהשריקה נשמעה היא הפכה למציאות, והיא שייכת לעבר.
אפשר להתווכח איתה כל המשחק והיא לא תשתנה. שחקנים שלא מאבדים ריכוז יודעים לשים את השריקה מאחור ולהתרכז בהווה. הם רצים חזרה לעמדה. אכפת להם בדיוק כמו לכל אחד אחר. הם פשוט יודעים שהשריקה בידיים של השופט, ומה שקורה אחריה בידיים שלהם.
אותו דבר נכון לשער שנפסל, לכדור שהוכרז יצא בטעות ולהחלטה של מאמן שלא מוצאת חן בעינינו. על השופט אין לו שליטה. על השנייה שאחרי יש.
אז מה עושים ברגע שהשופט שורק נגדו?
נותנים לו כמה דברים קטנים וקבועים, כאלה שעובדים גם כשהלב דופק. ואז מתרגלים אותם.
טקס של שנייה. שריקה נגדך? נשימה אחת, ומשפט קבוע בראש: "היה. נגמר. הבא."
משימה מיידית. המוח צריך משהו להחזיק, אחרת הוא חוזר לטעות של השופט. אז מיד אחרי השריקה שואלים: "מה התפקיד שלי בכדור הבא?" לחזור לעמדה, לבקש כדור, ללחוץ.
תרגול באימון. את הטקס לא ממציאים באמצע משחק חשוב. מאמן ששורק מדי פעם ברגע לא צפוי יכול לבדוק אם השחקן עובר ל"היה. נגמר. הבא." בלי לעצור את המשחק.
שיחה קצרה בשבוע. שואלים אותו מתי השריקה הוציאה אותו מהמשחק ומתי הוא חזר מהר. בלי ציונים, רק סקרנות.
איך מתרגלים את זה בבית?
משחקים. תגדירו משחקון קטן בחצר או בסלון: אתם שורקים בלי התראה וצועקים בקול של שופט "עבירה!", והילד עונה "היה. נגמר. הבא." וממשיך במה שהוא עושה. אחרי כמה פעמים זה נהיה אוטומטי, ולשם בדיוק כיוונו.
אפשר גם להחליף תפקידים. הוא השופט ואתם השחקן שמתעצבן על שריקה. ילדים נהנים לראות הורה מתעצבן, ובדרך הם רואים איך נראה כעס שאפשר לעזוב. זה גם מצחיק, וילד שצוחק על שריקה כבר לא כועס עליה.
מה אומרים לו בדרך הביתה?
מתעכבים על מה שהוא עשה טוב אחרי השריקה, ולא מצטרפים לטענות נגד השופט.
אם בדרך הביתה נגיד "ראית איזה שופט?", הכנו לו תירוץ לאיבוד ריכוז גם במשחק הבא. הילד לומד מאיתנו מה הסיפור. אם אנחנו מדברים על השופט, השופט הוא הסיפור.
במקום "השופט הזה גנב אתכם", תגידו: "ראיתי איך חזרת מהר לעמדה אחרי הצהוב. ככה מתנהג מקצוען." אתם לא מכחישים שהשופט טעה. אתם בוחרים על מה להתעכב.
ואם הוא עדיין כועס? תנו לו. אל תתווכחו ואל תנסו לשכנע אותו שהשופט צדק. הכעס צריך לרדת קודם. אחר כך שואלים: "מה היית רוצה לעשות אחרת בפעם הבאה שזה קורה?" ונותנים לו לענות לבד, גם אם התשובה הראשונה קצרה.
והטעות הכי נפוצה? לתקן באמצע הכעס. "אל תתעצבן, זה רק שופט" נשמע הגיוני, אבל ילד כועס שומע בזה דבר אחד: מי שמולי לא מבין אותי. שתי דקות שקט, ואז שאלה אחת.
עוד על מה שקורה בדקות שאחרי טעות תמצאו במאמר על הדקות שאחרי הטעות, ועל התפקיד שלנו ביציע במאמר על ההורה ביציע.
איך תדעו שזה מתחיל לעבוד?
הוא עדיין מתעצבן, וזה בסדר. ההבדל הוא שהוא מתעצבן לשנייה ולא לעשר דקות. אתם רואים אותו נושם, מנענע קצת את הראש ורץ חזרה לעמדה. מהיציע זה כמעט בלתי נראה, וזה בדיוק הסימן.
יש עוד סימן: הוא מפסיק לבנות תירוצים. הוא יודע שהחלק שלו מתחיל בשנייה שאחרי השריקה. ואם אחרי כמה שבועות עדיין אין שינוי, הטקס פשוט לא מתורגל מספיק. חוזרים לאימונים.
השריקה בידיים של השופט. מה שאחריה בידיים שלו.
שאלות נפוצות
מה לעשות כשהילד כועס על השופט במשחק?
ללמד אותו טקס של שנייה: נשימה אחת ומשפט קבוע בראש, "היה. נגמר. הבא." מיד אחר כך נותנים למוח משימה לכדור הבא, כמו לחזור לעמדה, לבקש כדור או ללחוץ.
האם צריך להגיד לילד שהשופט טעה?
אין צורך להתווכח אם השופט צדק. מרגע שהשריקה נשמעה היא שייכת לעבר, ועדיף להתעכב על התגובה של הילד ולא על ההחלטה של השופט.
למה ילד מאבד ריכוז אחרי החלטת שופט?
כי המוח לא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. כשהוא עסוק בשריקה שהייתה, הוא לא נמצא בפעולה שקורית עכשיו, ומשם מתחיל כדור שלג של טעויות.
מה להגיד לילד בדרך הביתה אחרי משחק עם שופט גרוע?
במקום להצטרף לטענות נגד השופט, תגידו לו מה ראיתם שהוא עשה טוב, למשל: "ראיתי איך חזרת מהר לעמדה אחרי הצהוב. ככה מתנהג מקצוען."
אם אתם מזהים את הילד שלכם בסיפור הזה ורוצים לדבר על זה, אפשר ליצור איתי קשר כאן ואשמח לעזור.
תגובות