תגיב לעובדות, לא לתחושות: הכלל שכל אימון מנטלי לספורטאים בונה עליו
שני שחקנים מחמיצים באותו משחק. אחד אומר לעצמו "זהו, זה נגמר לי היום". השני לוחש "אוקיי, החמצתי, עכשיו לפעולה הבאה". מי מהם ייכנס חזרה למשחק מהר יותר?
הטעות: לתת לרגש פרשנות
הטעות הגדולה היא לפעול לפי רגשות במשחק, ולתת להם פרשנות. עובדה: החמצתי פנדל. פרשנות: "אני לא טוב בפנדלים, אני מאכזב." הפרשנות הזו לא עוזרת. היא רק תוקעת.
איך ספורטאי עילית שומרים על קור רוח
ספורטאי עילית יודעים להגיב למה שקורה, לא למה שהם מרגישים. הם שומרים על קור רוח, לא כי הם רובוטים, אלא כי הם מתרגלים להגיב לעובדות.
יש קשר ישיר בין הכלל הזה לתחקיר אחרי משחק, הרחבנו על זה בפוסט התקדמות מתמדת דרך תחקיר מקדם.
וגם התגובה של ההורה לטעות של הילד משפיעה כאן, כדאי לקרוא כשהילד הצליח אתם מריעים לו, מה אתם עושים כשהוא מחטיא.
אז מה עושים
אחרי טעות, אמרו לעצמכם רק את העובדה, בלי תוספת.
שאלו "מה אני צריך לעשות עכשיו" ולא "למה זה קרה לי".
תרגלו את המשפט הזה מראש, לפני שאתם צריכים אותו במשחק אמיתי.
לחצו, חטפו, חזרו לעמדה שלכם. הפעולה הבאה תמיד בשליטה שלכם.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין עובדה לפרשנות בספורט?
עובדה היא מה שקרה בפועל, כמו החמצת בעיטה. פרשנות היא הסיפור שהראש בונה סביב זה.
איך מתרגלים להגיב לעובדות ולא לרגשות?
מכינים מראש משפט קצר וקבוע לרגע של טעות, כמו "החמצתי, לפעולה הבאה".
האם קור רוח זה כישרון מולד?
לא. ספורטאי עילית לא נולדים עם קור רוח, הם מתרגלים אותו.
אם אתם רוצים לתרגל את הכלי הזה לעומק עם הילד או עם עצמכם, אפשר ליצור איתי קשר.
תגובות