הוא לא שאל כי פחד להיות היחיד שלא הבין
הבן שלך חוזר מאימון ואומר: "המאמן כעס עליי שלא עשיתי את התרגיל כמו שצריך. אבל האמת שלא הבנתי מה הוא הסביר."
אתה שואל, כמו כולנו: "אז למה לא שאלת?" והתשובה מגיעה אחרי שנייה. הוא לא רצה להיות היחיד שלא הבין. הוא פחד לצאת טיפש.
רוב ההורים עונים: "זה בסדר, בפעם הבאה תשאל." וזה לא עובד. בואו נבין למה, ומה כן. זו נקודת פתיחה טובה באימון מנטלי.
מה עונים לילד שמפחד להיות היחיד שלא הבין?
מפרקים לו את הפחד. הילד כבר יודע שמותר לשאול. מה שהוא צריך זה שתפרקו לו את התרחיש שהוא בנה בראש: כולם הבינו חוץ ממני, ואני אצא טיפש.
למה זה עובד? כי האמת כמעט תמיד אחרת. הוא ממש לא לבד. יש עוד שניים-שלושה ילדים באותה קבוצה שגם לא הבינו, ופשוט חיקו את מי שלידם.
תחשוב על המגרש. המאמן מסביר תרגיל חדש לעשרה ילדים. כולם מהנהנים, אף אחד לא מרים יד. כל ילד בטוח שהאחרים הבינו, וכל אחד מהם נראה כאילו הבין. ככה כמה ילדים נשארים בלי הבנה, וכל אחד מהם משוכנע שהוא לבד.
ולמה הפחד הזה כל כך חזק? כי בקבוצה, לצאת טיפש מרגיש כמו סכנה אמיתית. הקבוצה היא המעמד שלו. אז הראש עושה חשבון פשוט: עדיף לא להבין מאשר להיראות כמי שלא הבין.
מה לא להגיד, ומה כן?
אל תגיד "אין שאלות טיפשיות". הוא שמע את זה מאה פעמים. ואל תגיד "אל תפחד". ראית פעם מישהו שאמרו לו "אל תפחד" והוא הפסיק לפחד?
מה כן? תן לו להבין שהפחד הגיוני ושהוא לא היחיד. "גם אני פחדתי לשאול בעבודה" שווה יותר מכל הרצאה על אומץ.
אז מה עושים כשהוא מספר לכם את זה?
במקום "זה בסדר לשאול", תשאל: "אתה באמת חושב שאתה היחיד שם שלא הבין?" ותן לו לענות בעצמו.
תספר לו סיפור קטן על עצמך. פעם שלא הבנת משהו בעבודה ופחדת לשאול.
תן לו משפט מוכן למגרש: "כדי לבצע נכון, אתה רוצה שאעשה א' או ב'?"
המשפט האחרון חשוב. שאלה כזו נשמעת כמו שחקן שרוצה לבצע טוב, ואף אחד לא יצחק על זה. המאמן יענה לו בכיף, כי כל מאמן רוצה שחקנים שרוצים לעשות את זה נכון.
ואם גם זה מביך אותו מול כולם? אפשר לשאול אחרי האימון, אחד על אחד, מול המאמן. זו עדיין שאלה. ובינינו, מאמן שרואה שחקן שמתאמץ להבין יזכור את זה לטובה.
ואחרי האימון הבא, תחליף שאלה. במקום "הבנת הכל?", תשאל: "שאלת משהו היום?" ככה אתה מחזק אצלו את השאלה עצמה.
מה קורה לו כשהוא פותח אינסטגרם אחרי אימון טוב?
הוא יוצא מהאימון מרוצה. באמת מרוצה. עבד חזק, שיפר משהו, עייף בצורה טובה. הוא נכנס הביתה ופותח אינסטגרם.
חבר שלו מעלה סטורי של שער מהמשחק. אחריו סרטון של עוד ילד עם זימון לנבחרת. ועוד אחד עם קליפ שבו כל בעיטה נכנסת. תוך שתי דקות גלילה, האימון הטוב שהיה לו לפני רגע נראה לו לא חשוב.
מה קרה שם? הוא השווה את היום המלא שלו, עם הטעויות, המאמץ והרגעים הפחות טובים, לתצוגה הכי ערוכה של מישהו אחר. אף אחד לא מעלה סטורי של הבעיטה שהחטיא. ההשוואה לא הוגנת מההתחלה, אבל הראש שלו לא עוצר לבדוק. הוא קולט: אחרים מתקדמים, אני לא.
ולמה זה פוגע דווקא אחרי אימון טוב? כי הוא פותח את הטלפון כשהוא במצב רוח גבוה, אחרי אימון טוב, והפער בין מה שהוא מרגיש לבין מה שהוא רואה על המסך מכה חזק.
תחשוב על תמונות מחופשה. אף אחד לא מצלם את התור בשדה התעופה. רואים רק את הים. וגם מבוגרים נופלים בזה, ובינינו.
ואם הוא לא מספר לך כלום? תסתכל על הכתפיים שלו אחרי הגלילה. הן אומרות הרבה.
והמחשבה הזו לא נשארת מחשבה. הבטן מתכווצת, הוא חסר מנוחה, וההישג האמיתי של היום כבר לא מרגיש כמו הישג.
אז מה עושים עם ההשוואה?
התחרות שלו היא מול עצמו. תשאל אותו: "שיפרת את עצמך השבוע לעומת הקודם?"
לפני שהוא גולל אחרי אימון, שיכתוב משפט אחד: מה הלך לו היום, ומה דבר אחד שהוא שיפר.
חבר עושה טוב יותר? אוקי. תשאל: "מה אתה יכול ללמוד מזה?"
אל תחכו שהוא יתלונן. אם הוא שותק אחרי האימון ונעלם לתוך הטלפון, תשאלו אותו לפני הגלילה: "מה היה הדבר הכי טוב באימון היום?" ואם הוא ענה, תגידו: "ראיתי איך עבדת. אני שמח שאתה רואה את זה."
והמשפט שכתב על עצמו? שיישאר אצלו. אחרי כמה שבועות יהיה לו דף שלם של אימונים טובים, ובפעם הבאה שהוא יראה סטורי של מישהו אחר, יהיה לו מה להחזיק.
יש עוד שני פוסטים שמתחברים לזה: על ביטחון שנבנה מהתהליך ועל הכלל של תגובה לעובדות.
ההתקדמות שלו נמדדת מול מי שהוא היה אתמול.
שאלות נפוצות
למה ילד לא שואל כשהוא לא מבין?
בדרך כלל הוא מפחד להיות היחיד שלא הבין ולצאת טיפש. הוא בנה בראש תרחיש שבו כולם הבינו חוץ ממנו, וכמעט תמיד התרחיש הזה לא נכון.
מה עונים לילד שאומר שלא הבין את המאמן?
שואלים אותו: "אתה באמת חושב שאתה היחיד שם שלא הבין?" נותנים לו לענות בעצמו, ומוסיפים משפט מוכן שהוא יכול להגיד למאמן, כמו "אתה רוצה שאעשה א' או ב'?"
איך מונעים מילד להשוות את עצמו לילדים אחרים ברשתות?
מלמדים אותו להשוות את עצמו לעצמו. לפני הגלילה הוא כותב משפט על מה שהלך לו באימון ועל דבר אחד שהשתפר בו.
מה אם הוא עדיין לא שואל גם אחרי כל זה?
ממשיכים לשאול אותו אחרי כל אימון: "שאלת משהו היום?" הרגל כזה נבנה מחזרה על אותה שאלה, אימון אחרי אימון. זה לוקח זמן, וזה בסדר.
אם הילד שלכם שותק כשהוא לא מבין, או נכנס לספירלה אחרי כל גלילה, צרו קשר ונדבר על זה, בלי לחץ.
תגובות